2
2
2
2
2
2




דבר המערכת

שלום חברים וחברות, 

בתחילת חודש נובמבר צויינו שתי עצרות לזכר רבין: עצרת למען השלום ועצרת למען הדמוקרטיה. לצד שתי העצרות,השתוללה מציאות הישראלית והזכירה לנו שוב כמה שהשאיפה של שתי העצרות עוד רחוקה. כמה מעורער המצב המדיני במדינה שלנו וכמה שבירה הסובלנות. הם מזכירים לנו ששתי עצרות בשנה לא מספיקות, ויש צורך להמשיך ולפעול למען הדמוקרטיה והשלום בארצנו.

לצד הארועים הגדולים, קרו החודש גם ארועים קטנים ומשמחים: סמינר פתיחת תהליך י"ב, ארועי פתיחה בחלק מבתי היוצרים ו...הצטרפות של ארבעה עורכים חדשים לקול יוצר! אז מזל טוב למיכל, מארה, רותם וניב.
צור ניצור!

"זוכרים את הרצח-נאבקים על הדמוקרטיה"/שחר אדם
בדרך לעצרת, ערב יום שבת, המשכתי לשאול את עצמי על העצרת ומהותה, בעקבות שיחה עם הקבוצה במהלך סמינר יב', ובעקבות היציאה אליה כתנועה.
תהיתי כיצד יכולה העצרת לגרום למשהו לקרות? לדברים להשתנות?לאנשים לקוות?
הרי סה"כ זו סיטואציה צפופה ולא נוחה,המונית וגם זרה. לא היה ברור לי איך מתוך המצב הזה יכול להיווצר הניצוץ שיחבר בין אנשים, או לפחות יביא אותם לפעולה/מאבק על הדמוקרטיה או על ערכים חשובים אחרים. הופתעתי לגלות שהעצרת היא אכן אירוע חשוב ומשמעותי, אפילו רק מעצם קיומה.
בין ההמון הצלחתי להקשיב לנואמים ולנאומים הגדולים שהתרחשו על הבמה, ולנאומים הגדולים עוד יותר שהתרחשו בקהל.
עצם המפגש בין הדעות השונות והאנשים השונים, בקהל או על במה מעיד על סובלנות חשובה המהווה אבן יסוד במאבק מבחינתי. אנשים שונים שעוצרים את חייהם בשביל להתלכד במקום אחד מתוך הסיבות השונות... בעצרת קרו דברים חשובים אשר נדחקים ביומיום מה"כותרות הגדולות" וכמעט נשכחים מסדר היום, שקופים כלא חשובים. למשל בחורה שעברה עם סיכות ביטחון עם הכיתוב "אני לא גזענ\ית" -איזו לגיטימציה מטורפת היא העניקה! והדבר המשמח עוד יותר הוא שהסיכות נמכרו במהירות (אני מניחה שעד האחרונה).
התרגשתי מהנאומים הגדולים והלא שגרתיים, המשפטים שיכלו בקלות להפוך לקלישאות גמורות נתנו תקווה גדולה וכוח להמשיך.
ממש צהלתי משמחה כשאורנה בנאי הפצירה שעלינו לשנות את המצב, שאנו הוא מקור הכוח האמיתי, וכי הדבר אפשרי. האחריות הגדולה שנזרקה בצעקה וברצון הדדי על הקהל, שברובו היה נוער, הייתה מעוררת ומיוחדת. כיום המשפטים המכוננים מהנאומים, שנאמרו ללא עוררין, אינם נכתבים נאמרים מספיק בחיי היום-יום, ונדמה כהוא זה שאינם חשובים. בעצרת הם הפכו לזעקה עזה וייחודית בחברה הישראלית.
כשרבין הופיע על המסך הענק, קורא בקולו הרועד לשלום כאמת אחת, מנקודת ההנחה שהאלימות לא תוביל לעולם לדבר טוב, ההתרגשות והזיקה היו בשיאם.
הרגשתי שהוא בוודאי היה שמח לראות את העצרת. לא את תמונת הלוין המרשימה, ולא את הצפיפות והזרות המרתיעים, אלא את העצרת האישית,הזוגית והקבוצתית.
הקשר החזק בין הבמה לקהל,השורשים המתארכים של התקווה...
כמה פשוט,ככה מרגש. כמה רחוק,ככה מעורר.

חדרי נושא / חן ניסן, גרעין פ"ת


בתחילת הפרויקט של חדרי הנושא, דיברנו בגרעין על מה הדברים שאנחנו יודעים על יום רבין, מה לימדו אותנו בבית הספר, מה היה בטקסים ובשיעורים בכיתה. כולנו העלינו דברים דומים- כולנו יודעים לדקלם בעל-פה את מורשתו של רבין- שירת בהגנה, היה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, איש צבא 27 שנים, היה שר הביטחון, ראש הממשלה פעמיים, נרצח על ידי יגאל עמיר. תמיד בטקסים יש את השירים והריקודים המרגשים, תמיד יש תמונה גדולה שלו מתנוססת בכניסה לבית הספר, וזה יום שבו מקדשים אותו, את המורשת שלו ואת השלום שנרצח ביחד איתו.

הדיבור על רבין האיש הוא תלוש מאיתנו, רחוק לנו, אנחנו לא היינו שם, בשנת 1995, לא חווינו את התחושות שרוצים שנחווה ביחד עם כל העם. החלטנו, שכבת ש"פ, להפוך את היום הזה לרלוונטי לנוער, לדבר איתו על הדמוקרטיה שהולכת ונוזלת לנו מבין הידיים, לדבר איתם על האלימות שיש ברשת וברחוב, על זה שכמו בתקופה של רצח רבין, יש מיעוט קיצוני שלוקח את כל זכות הדיבור ואת החוק לידיים, לדבר איתם על האחריות שיש לנו ביחד למה יהיה השיח הציבורי ואיך הוא יראה.
יצאנו יחד עם המטען המשותף הזה לעבודה על החדר. כשהפגשתי לראשונה בשיעור הכנה לחדר את הנושא הזה של דמוקרטיה עם כיתה ח' בבית הספר פיינברג בפ"ת, שאלתי אותם- "מי יכול להגיד לי מה זה דמוקרטיה?" כולם אמרו בלי למצמץ "הכרעת הרוב!" "שלטון העם!", ואז עשיתי להם תרגיל, אמרתי להם- "מי בעד שדניאל ירים את הכיסאות של כולם במשך שבוע מהיום??" כולם הרימו את הידיים, חוץ מדניאל. ואז שאלתי אותם "אז תגידו לי עכשיו, זו דמוקרטיה בעיניכם?". מתוך התרגיל הזה דיברנו על מהי דמוקרטיה אמיתית, על איזה ערכים היא מבוססת, על העניין הזה של הכרעת הרוב והמיעוט.
אחרי השיעור הזה יצאתי מתוסכלת, אנחנו כל כך רגילים שיום רבין הוא דבר מסוים, כל כך רגילים שדמוקרטיה זה דיבורים של גדולים, כל כך רגילים לחשוב שאין דבר שאנחנו יכולים לעשות, שאין לנו כוח השפעה על הדברים שקורים במדינה הזאת, שאין לנו קול. הנוער המקסים בכיתה ח' באיזשהו מקום לא הבין מה אני רוצה ממנו, ובמחשבות האלה וברצון גדול לעורר בהם מחשבה חדשה נכנסנו ליומיים מטורפים של הקמת חדר רבין בבית הספר.
לחדר נושא בבית הספר פיינברג בפתח תקווה נכנסה כל שכבה ח ומועצת התלמידים. נכנסנו ביחד איתם למנהרת זמן לשנת 1995, שם הם נפגשנו עם מיצג שארד ואלה, בני גרעין שלי, הכינו בו הם מתווכחים ויכוח סתום על איזה צד צודק, ימין או שמאל, אחר כך חזרנו לשנת 2014, בחדר היה קיר פייסבוק שבו היו סטטוסים שמצאנו בתקופת "צוק איתן", וציטוטים של רבין מכל מיני שנים (מוזמנים לקרוא כל מיני ציטוטים שלו בעצמכם, תופתעו לראות שרבין היה איש הפכפך מאוד בנוגע לשלום ולפתרון הסכסוך) הייתה סדנת תיאטרון קצרה שבה הם התנסו בעצמם בוויכוח, ובסוף היה דיון שבו סיכמנו ביחד הכל.
שאלנו אותם שאלות כמו- מה ההבדלים ומה הדברים הדומים בין שנת 1995 לבין 2014 מבחינת השיח הציבורי? האם רצח ראש ממשלה יכול לקרות שוב? (תתפלאו או לא- הרבה מהם אמרו בלי היסוס שכן) מה המיעוט צריך לעשות? מה עושים כשיש מישהו שלא מסכים איתי? איך מתמודדים עם זה שהאלימות היום היא הכלי היחיד שיש למיעוט להשמיע את קולו? איך הדמוקרטיה קשורה אלינו?
אני יכולה לומר שלהרבה מהנערים שעברו בחדר היה קשה להתחבר, להרבה מהם היה קשה להתנתק מהוויכוח הרגיל על ימנים ושמאלנים, לשים את זה באמת לרגע אחד בצד, ולדבר על השיח עצמו, אבל אני בטוחה שבתוך זה הם יצאו עם הרבה חומר למחשבה. מאז כשאנחנו עוברים במסדרונות של בית הספר הם מזהים אותנו ומספרים לנו שהיה להם מעניין לעבור בחדר, והכיתות שעוד לא עברו רוצים כבר להיכנס.
בעקבות הפרויקט הזה של החדר נושא, הבנו אני וחברי הגרעין שלי,  עד כמה השאלות האלה הן בכלל לא קלות, התבלבלנו ביחד עם הנוער לגבי מה אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו בעמדה של המיעוט, מה יגאל עמיר היה צריך לעשות? זה מפחיד לחשוב מתוך הבלבול הזה שאולי לא הייתה לו שום ברירה אחרת, זה מפחיד לחשוב שרצח ראש ממשלה יכול לקרות שוב אם לא נשמור על חוקי המשחק הדמוקרטיים.
קל לנו לומר שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ברור שהיא דמוקרטית- הרי פעם ב4 שנים אנחנו בוחרים לעצמנו את השלטון, לא? אז זהו, שלא. כשמיעוט קיצוני ואלים משתולל ברחובות והרוב יושב בכורסא בבית שלו, ספק מצקצק בלשון ספק מפחד לקום לעשות משהו, הדמוקרטיה נרמסת.
עלינו להפסיק לפחד, להבין שאנחנו לא יחידים כאן, שכמונו יש את רוב העם שמפוחד עכשיו ומתוך זה להתעודד, להתאגד, לעורר את עצמנו ולהיות קול שפוי חזק ואיתן (כמו צוק איתן אבל לא) בתוך ערפל הקולות שיש היום בעם.

אין לי ערכים/ עלינה גולדין

אין לי ערכים

כבר מזמן אין לי

זה לא משתלם

להחזיק בכאלו

מאף סוג.

כולם, ללא יוצא מן הכלל

דורשים טיפוח

גובים ריבית קצוצה:

תסכול, חוסר אונים

תחושת אי צדק.

לא,

איני חוזרת

להחזיק בערכים

עדיף פי כמה

להסכים

עם איזו דעה רווחת

ולומר:

"אני אדם ערכי"


קולאז סמינר יב נובמבר.pngסמינר פתיחת תהליך י"ב/ מארה יעבץ
ב6-8.11 עברנו, כל שכבת י"ב, סמינר פתיחת שנה, שהיה הסמינר לתחילת התהליך לשנת השירות. בסמינר נוצרו קבוצות המשך,
ויחד, בקבוצות, וגם בשיחות השכבתיות, התחלנו לדון ולגלות נושאים חדשים שילוו אותנו בתהליך לקראת שנת השירות.
הדיון הראשון בו שקענו היה מדרש שם – מה משמעות צמד המילים "תנועת תרבות"? תהינו ביחד עם המדריכים על משמעות המילה תנועה, על המונח תרבות, ועוד מונחים רבים שילוו אותנו בשיחות על החברה הישראלית - מה הם פערים, מה המתח בין פער לפער. זרקנו מונחים רבים לאוויר שאולי היו לקוחים כמובן מאליו בחיי היום-יום והתעמקנו בהם. מהי פוליטיקה? מה בחיינו נחשב צעד פוליטי, והאם יש הבדל בין פרטי לכללי. את הדיונים ליוו שירה של שימברוסקה "ילדי התקופה", ותכנים שיצרו בוגרי התנועה: כתבות, סרטונים, ומוזיאון תמונות.
השכבה מתחילה להיווצר, ואנחנו מתחילים את תהליך י"ב בקבוצות ההמשך בכל רחבי הארץ. הסמינר היה אבן פינה בתהליך התגבשות ולמידה ארוך, בתור שכבת ש"ר, י"בניקים בהווה וש"שים לעתיד.

פרוטוקול יוצר / פורום ש"ש-מד"צים עפולה
ביוזמת כרמל מגרעין הש"ש בעפולה, אפתח הפעם בתיאור הפרוטוקול מישיבת ההכנה לפורום ש"ש-מד"ציות בעפולה.
לאחרונה נפגשו בעפולה חלק מגרעין שנת השירות ומד"ציות מבית היוצרים, לעיבוד משותף של הסוכה הקהילתית ולתכנון פעילות הפורום המשותף בהמשך השנה.
כמה מסקנות לפרוטוקול:
בנוגע לפעילות משותפת חשוב:
-לחדד תפקידים
-הצוות נפגש לפני הפעילות לתכנון משותף
-יש צוות ספציפי שאחראי על האירוע
בנוגע לחשיבות הפורום העתידי:
-עזרה במשימות: ליצור קשרים שתומכים במשימה, להבין מה קורה כאן, מה החיבורים, לתכנן ביחד, להתעדכן במה שקורה, לתאם פעילויות עתידיות.
-לפתח מודל יחסי ש"ש-מד"ציות.
ספרו לנו, איך נראים הפרוטוקולים אצלכם? איך נראה צוות ההדרכה בתנועת הנוער? מה התכניות לזמן הקרוב?

הדשא של השכן - פרוייקט עושים רחוב
היי חברים וחברות,
כזכור, פינת הדשא של השכן נועדה להמלצות על דברים מעניינים ומעוררי השראה מסביב. הפעם אני רוצה לספר על פרוייקט "עושים רחוב" בבאר שבע.
פרוייקט "עושים רחוב" הוא פרוייקט חדש, שקם ביוזמת סטודנטים מאוניברסיטת באר שבע, בשיתוף עם תושבי הרחוב וגורמים שונים בעירייה ובאוניברסיטה. מטרת הפרוייקט היא להפוך את הרחובות למקומות מעניינים ושמחים יותר, תוך חיזוק הקשר של הקהילה לשכונה והתחדשות עירונית בשכונות מוחלשות.


מתן, אחד מיוזמי הפרוייקט, אומר בראיון לweshare:

"יש משהו מאוד מנותק בפעילות פוליטית וחברתית ללא עשייה בחצר האחורית שלך. זו הרמה הכי בסיסית ועקרונית של מעורבות, לפני שהולכים רחוק ונהיים חברי מפלגה. להתחיל להיות מעורב בסביבה בה אתה חי ולהכיר אותה. "

לקריאה נוספת על הפרוייקט:


http://www.weshare.org.il/weshare-media-story-38738

 

http://urbanologia.tau.ac.il/%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/


הסרט שלי /חן יעיש

בטיילת המשקיפה לכנרת
בין האנשים אני מסתובבת
ריחות של פופקורן, תירס חם ושיערות סבתא יש באוויר
קולות של אנשים שונים ושירים שומעים מסביב
מגיעה אל איזור שאני מכירה
מתיישבת אי שם בבסטה זרוקה
משמיעים את השיר שמזכיר לי אותך
הלב מתכווץ בטבעיות שהתרגלה
השיר המהדהד בראשי זורק  שרשרת של רגעים מאותה התקופה
שרשרת של תמונות וקולות הזכורים לי ממך
כמו סרט  שמתנגן לי מול העיניים, מתנגן בלב ובראש ,
הסרט שלי הוא סרט שבו אני בוחרת לראות את הטוב
אבל המציאות הפחות טובה נכנסת לסרט בסערה
אותה אין לי יכולת לערוך או לביים איך שאני רוצה
סרט של מציאות ללא דימיון , כמו ילד שמונעים ממנו לצייר בראש משפט מספר
הייתי רוצה להפוך את הסרט שאתה רואה כסרט דרמה לא צפויה
לסרט רומנטיקה שאותך הייתה מרגשת ומלהיבה, הסרט הרומנטי שלי ושלך ,
חושבת אולי יש עוד סיכוי לשנות את סוף הסיפור...
אין. קיבלתי את ה"אין" הזה בהרבה מקומות וזמנים שונים אתך
בעצם לא אתך אלא עם עצמי ואתה שלא רואה אותי
מתיישבת אי שם בבסטה זרוקה
משמיעים את השיר שמזכיר לי אותך
הלב מתכווץ בטבעיות שהתרגלה
בין האנשים ששם עוברים , עם מטענים רגשיים שונים
תוהה מה כל אחד סוחף על גבו
האם יש לאחד מהם סיפור כמו שלי
האם יש לו תשובות בשבילי.



אז מה מחכה לנו?


נפתחה ההרשמה למחנות חנוכה בתנועה:

  • מחנה ז-ח בתאריכים 21-22.12
  • מחנה ט בתאריכים 22-23.12
  • מחנה י-יב בתאריכים 18-20.12
  • מחנה חנוכה מקומי בבתי היוצרים.

הירשמו עכשיו באתר: pay.tarbut-mov.co.il

או בטלפון: 03-5114090



ימים לציון:

20.11.14- יום הזיכרון הטרנסג'נדרי
25.11.14- יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים


"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.
זו הבמה שלכם!

כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.
אז למה אתם מחכים?  

כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם
האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com

עורכים: עלינה גולדין, ליאור ויינר, בלה ליטבק, מארה רנוב יעבץ, מיכל דיוקמן, רותם אמיתי, ניב גלבוע פרידמן.
מה חדש בתנועה?
"קהילות תרבות" - יום ראשון 13 דצמבר 2015

קהילות תרבות בנתניה ובעפולה חוגגות את חג החנוכה יחד בצבעים ובצלילים. בואו לחגוג איתנו!

קראו עוד

 
תרבות ברשתות החברתיות - יום ראשון 13 דצמבר 2015

בנוסף לדף הפייסבוק הפעיל שלנו, פתחנו גם דפי אינסטגרם וטוויטר.

חפשו אותנו!