2
2
2
2
2
2





דבר המערכת


היי חברים וחברות,

ברוכים הבאים לגיליון חנוכה של קול יוצר. במהלך חופשת חנוכה הקצרה השתתפו כ750 חניכים/ות במחנות חנוכה מג' עד י"ב. שכבות י'-י"ב זכו בהתנסות כפולה כחניכים במחנה הארצי וכמדריכים במחנות המקומיים לג'-ו'. 750 חניכים/ות זה מספר עצום ומרגש, אך מרגש עוד יותר לשמוע על התהליכים והחוויות שעברנו בחנוכה הזה, כיחידים וכקבוצות.

בסמינר י"ב הוצג "קול יוצר" כמוסד התנסותי של תנועת הנוער. למרות ההכרה המרגשת ואולי דווקא בגללה, חשוב שנזכור שקול יוצר עדיין תלוי בנו: העורכים/ות, הקוראים/ות, והכותבים/ות של העיתון. על אף שאנו נשמעים קצת כמו פרסומת שחוקה, באמת חשוב לנו להיות הבמה של תנועת הנוער, ולעולם לא נוכל לעשות זאת בלעדיכם. אז איך אפשר לעזור? פשוט כתבו לנו. ספרו לנו על מה שמעניין אתכם בבית היוצרים, באמנות, בחברה…

צור נצור!

חנוכה בבית היוצרים נהריה / מארה יעבץ

מחנה חנוכה ד'-ו' של בית היוצרים בנהריה התקיים בבית היוצרים החדש, בנהריה הירוקה, בשכונה אשר מצבה הסוציו-אקונומי גבוה יחסית לעיר. החניכים שהגיעו היו מן השכונה ה"ירוקה", אך גם משכונת "רגום", שגם בה פועל בית יוצרים, והיא שכונה במצב סוציו-אקונומי ירוד. חניכים אחדים הכירו אחד את השני מבית הספר, אך השילוב ביניהם היה ראשוני וחדש.

אולי זה מפני שזוהי הפעם הראשונה שלקחתי חלק כל כך פעיל במחנה חנוכה לכיתות ד-ו, השתתפתי בדיונים והייתי חלק מהצוות, אך התדהמה שלי מן המחנה ומהצלחתו הייתה גדולה מאוד.

החניכים עברו סיפור מסגרת (אשר הועבר גם בשאר מחנות החנוכה של ד-ו בכל בתי היוצרים בארץ) בו אנטיוכוס גונב את אוצר בית המקדש, מטיל גזרות, ונוצר קרע בעם בין המתייוונים לבין היהודים הנשארים נאמנים לדתם.

בסיפור המסגרת חוו החניכים את אורך החיים היווני דרך האולימפיאדה שבסופה – אנטיוכוס גנב  את הגביע לעצמו. הילדים זעמו מאוד על התוצאה הלא הוגנת ואפילו כתבו מכתב (ביוזמתם האישית בלבד!) לאנטיוכוס בו הם מבקשים לשקול שנית את קבלת הפרס – אך לא בשביל עצמם – אלא בשביל חוניו הכהן. בשלב הזה היה קשה להישאר בדמות מרוב תדהמה על הבגרות והענווה של החניכים האלה, המכתב נתלה בחדר הצוות והסתכלנו בו פעורים כמה דקות בכל פעם שהיינו נכנסים.
 
חווית המחאה הייתה מדהימה בעיני, ההתגייסות המלאה של החניכים וזרימתם המלאה עם הסיפור (חלק מהם היו מאוד בעייתיים, אך לאט לאט נשאבו לתוך סיפור המסגרת ואף מחאו בעצמם). חניכים בכיתה ה' הכינו שלט שעליו היה כתוב 'עם ללא זהות = אלימות '.

היה חשש מסוים, לפני שהמחנה החל, מכיוון שחלק מן החניכים לא היו יהודים ופחדנו שהם ירגישו בחוץ, והשתדלנו כמה שאפשר להשתמש במילים ניטרליות כמו 'נתינים' ולא 'יהודים' – אך המחנה היה סביב חג החנוכה, חג יהודי, ולא היה אפשר להתחמק מזה, ולכן היה חשש שלא ירגישו קשורים. אך לקראת סוף המחנה פנתה אחת מן החניכות, צד"לניקית, והסבירה למדריכה שלה כמה היא מזדהה עם הקונפליקט של היהודים בסיפור – להישאר בדתם ובתרבותם או להתערבב בחברה בה הם חיים. 

בעיני המחנה היה מרגש, מפתיע, כל כך נהניתי – למרות העבודה הקשה – והייתי מגדירה אותו כהצלחה מלאה. לגמרי השאיר לי טעם של עוד!


חנוכה בבית היוצרים בת ים / ליאור ויינר

מחנה חנוכה המקומי בבת ים היה מאוד מיוחד בשבילי. מעבר לכך שתמיד מיוחד להדריך או לשחק מול חניכים בבתי היוצרים, האירוע היה לי שונה כי זו הפעם הראשונה שהדרכתי במקום זר לי. אני חניך בקבוצת י"ב בפתח תקווה, ושם הייתי אמור להדריך במחנה יחד עם הקבוצה שלי. אבל כשבוע לפני המחנה קיבלתי טלפון מרכזת המחנה בפ"ת, יעל שי משכבת ש"פ, עם הודעה שבת ים צריכים מדריכים. בלי להסס הסכמתי לנסות את החוויה (כי מה בעצם יש לי להפסיד חוץ מעוד כמה שעות שינה?). כך יצא שיחד עם יקיר מהקבוצה שלי, נסענו להפעיל מחנה מקומי בעיר זרה עם צוות שמעולם לא פגשנו לפני. המדריכים של בת ים ישר הכניסו אותנו לעניינים והתחלנו לעבוד. אנחנו היינו בצוות המשחק של המחנה. צוות המשחק היה מצומצם וכלל 3 שחקנים ל-5 דמויות קבועות ומספר עוברי אורח. אני שיחקתי את המלך אנטיוכוס ואת חוניו הכהן הגדול של בית המקדש (והיה הרבה מתח בין שתי הדמויות).

בכל מקרה, במהלך היום הייתה לילדים פעילות של הכנת אוצר חדש לבית המקדש אחרי שאנטיוכוס גנב את האוצר המקורי. אחת המדריכות של הקבוצה באה אלינו השחקנים וסיפרה על שינוי בתוכנית בגלל רעיון יצירתי במיוחד של הילדים: החניכים הבינו שאין טעם בלהכין רק אוצר חדש לבית המקדש, כי אנטיוכוס יגנוב אותו בדיוק כמו את הראשון. לכן הם הכינו אוצר... וחרבות. הם יגנו בעצמם על האוצר. בגלל ההברקה הגאונית הזו אילתרנו סצנה קצרה של ניסיון לשוד מחודש של בית המקדש ונפילה במארב של הקבוצה.

זה הוא אחד הרגעים הזכורים עליי ביותר מהמחנה, והדבר שהכי הפתיע אותי בו. החשיבה והיצירתיות המדהימות של הילדים האלה יצרו פעילות שצוות שלם של מדריכים לא חשב על לתכנן. ופעילות כזאת הייתה שווה כל שינוי בלו"ז הצפוף שהיה לנו.

זה הקסם בילדים לדעתי, חוסר הידיעה מה הם יביאו עמם בכל רגע נתון, לטוב ולרע. זהו הקושי של כל מדריך להתמודד עם מה שהילדים מביאים בפעולה. זה אתגר רציני שאנחנו צריכים לעמוד בו, ולדעתי גם פרס "משתלם" והישג די מטורף לדעת שגרמת לילד לפעול וליצור מתוך המסגרת שעיצבת עבורו.




חנוכה בבית היוצרים עפולמה / עלינה גולדין

בתאריכים 22-23.12.14  הדרכתי במחנה ג'-ו' המקומי בעפולה. זה המחנה המקומי הרביעי שהדרכתי בו, ובכל פעם החוויה שונה לגמרי. הפעם, לראשונה מזה שנה וחצי של הדרכה בתנועה, זכיתי להדריך קבוצה של 6 חניכים/ות ביחד עם שחף מגרעין הש"ש בעפולה.
סיפור המחנה: את מחנה ג'-ו' בנתה שכבת ש"פ (הש"ש) כמחנה עם מערך פעולות ולו"ז אחיד, שנערך במקביל בבתי היוצרים ברחבי הארץ. סיפור המסגרת של המחנה עסק בסיפור חנוכה, ובעיקר בזהות יהודית ובהתיוונות.
הדרכת קבוצה: ביום הראשון של המחנה נחתתי בבית פוזנק ולאחר התארגנויות חפוזות אחרונות התחלנו לאסוף את החניכים/ות לפעולה ראשונה.על אף ש6 חניכים לא נשמע כמו מספר גדול במיוחד, כבר במשחקי ההכרות נאלצנו להתמודד עם "לא רוצה" ו"אולי נשחק דג מלוח?" שנמשכו לאורך כל המחנה. לצד ההתמודדות הזו, הצלחנו להעביר את מרבית הפעולות, אך בחלק המקרים לא הצלחנו להעמיק בהן או לסיים אותן כמו שצריך בגלל ההפרעות. בשיחת סיכום המחנה, נדהמתי כשאחד החניכים אמר שהפריע לו שלא הייתה מספיק משמעת ושלא עשינו את כל הפעולות כמו שצריך.נראה שהחניך הזה הבין את המושג "סמכות משחררת" הרבה לפניי, ושאולי באמת כדאי להתעקש ולהתנגד ל"דג המלוח" גם כשהפעולה לא כל כך זורמת. עם זאת, במהלך היומיים במחנה הצלחנו ליצור מרחב אלטרנטיבי לנו ולחניכים שלנו. אחת הש"ש שעובדת בכיתה של החניכים סיפרה שבמחנה הם אפשרו לעצמם להתנהג אחרת מאשר בבית הספר. הילד השקט-דיבר, הילדה בכיתה ג' התיידדה עם הילדים מכיתה ד', והחבר הכי טוב של הבריון של הכיתה השתתף במשחקים עם כל השאר.
שותפות:בניגוד למחנות הקודמים, במחנה הנוכחי היה לי תפקיד מוגדר של מדריכת קבוצה ולא נאלצתי לקחת חלק במקביל בתחומי הלוגיסטיקה, התאטרון והתפאורה במחנה. אפילו לא הייתי צריכה לכתוב סדנאות, שכן את חוברת המחנה הכינו מראש צוות ד'-ו' של ש"פ. על אף שרמת המעורבות שלי בכל המחנה הייתה נמוכה יותר מאשר כשהייתי מעורבת בכל השלבים ( החל מכתיבת הסדנאות, דרך משחק ועד להדרכה), הרגשתי תחושת שותפות עמוקה יותר עם חבריי למשימה, ותחושת בטחון גדולה יותר בהדרכה  בזכות ה"גב" הלוגיסטי והאמנותי להדרכה שלי. לכל אורך ההדרכה ידעתי  שיש לי מעטפת לוגיסטית, הצגתית ולו"זית מתקתקת שמאפשרת לי להתרכז אך ורק בהדרכה. אני חושבת ששיתוף הפעולה המדהים הזה מעיד על שותפות ועל אחריות משותפת הרבה יותר מכל חלוקת עבודה. אולי זה העניין של הגדרת התפקיד, שמאפשר לך להרגיש שאת באמת לוקחת חלק ממשימה גדולה עם הרבה אנשים שרוצים את זה באופן עמוק, ופועלים ביחד.
שכנים: הפעם הדרכתי ממש בשכונת מגוריי בעיר, כך שהחניכים שלי גרים ברחובות הסמוכים, ואחד אפילו מתגורר בבית הסמוך.קודם הוא היה עוד אחד מהילדים שמשחקים בקלפים, ואני הייתי "הנערה שמוציאה את הכלב" עכשיו אני מתרגשת לעלות הביתה ולראות בין הילדים שמשחקים בקלפים את אחד החניכים שלי.
ואני רוצה שיהיה לזה המשך.
ומה עם המסר? רוב סיפור המסגרת התחולל במהלך קטעי ההצגה, ובמהלך הסדנאות הפכנו אותם לחלק מהעלילה, וניסינו למצוא דרכים לא אלימות להשפיע על המציאות, כמו הפגנות ותהלוכות. למרות זאת, חששנו שמא גרמנו להם לשנוא יוונים במקום למרכב את חג החנוכה, וכאן ננקטה יוזמה מקסימה של הרכב התאטרון: אנטיוכוס החליט לבטל את הגזרות בעקבות ההפגנה, ולחלק לכולם סופגניוס חמותוס ומתוקותוס.

הגעתי להדרכה הפעם מיד אחרי סמינר י"ב. בסמינר דברנו על נוער, ועל כך שאנחנו רוצים להיות "זרעים של חברה חדשה". לפעמים נדמה שיש פער בין המושג העצום הזה "זרעים של חברה חדשה" למציאות של ההדרכה. איך המחנה הזה הפך אותי לזרע של חברה חדשה?  לפעמים נדמה לי  שזה המקום שבו באמת עולות השאלות הקשות ביותר על התנועה- במפגש עם המציאות. לפעמים בסמינרים קל להתחייב לשינוי עולם. זה נשמע כל כך טוב "להיות הזרעים של חברה חדשה", עד שאת מוכנה לחתום כאן ועכשיו, על כל דבר. והנה מגיעה המציאות הפחות זוהרת ואת תוהה למה את עושה את זה. האם זו המשמעות של להיות הזרעים של חברה חדשה? אני הרי בסה"כ מבשלת פסטה, רודפת אחרי ילדים במעליות, משחקת דג מלוח ומשחקת את אנטיוכוס. איך זה אמור ליצור חברה חדשה? למה אני עושה את זה, בעצם? ואני שמחה שהשאלות האלה מתעקשות לעלות דווקא כשאנחנו עושות את הדברים. זה מעיד על זה שאנחנו מסוגלות לערער על מה שאנחנו עושות. ולהמשיך לפעול. אני מאחלת לכולנו ששנת 2015 תהייה שנה של עשייה, שאילת שאלות, אופטימיות ושיתוף.

צור ניצור!

מחנה חנוכה י'-י"א /מיכל דיוקמן

לפני כשבועיים יצאתי עם הקבוצה שלי בבית היוצרים למחנה חנוכה שהתקיים בבית הספר ברנקו וייס. את המחנה הנוכחי, בשונה ממסע עליה עברתי עם הקבוצה שלי בבית היוצרים וצורפה אלינו עד קבוצה מפתח תקווה. הגענו בערב של יום חמישי, ולאחר שנפגשנו עם כל החברים, פגישה שלוותה בהתרגשות מטורפת, התכנסנו לשיחת נהלים ולאחר מכן גם למסיבה. היום השני של המחנה היה יום חווייתי ומעניין - בעזרת מוזיאון חי שכלל מייצגים למדנו על הגישות של יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי. ביום השלישי עברנו סדנאות אומנות. בסדנת התיאטרון עסקנו בתיאטרון פלייבק, בעזרתו ניתחנו ביחד מקרים שקרו לנו והצגנו אותם מול קהל (שהיה מורכב ממי שהיה איתנו באותה הסדנה). הקבוצה שלי בבית היוצרים עברה תהליך מאוד מעניין, בעיקר ביחסים שלנו אחת עם השנייה. המחנה גרם לי להתקרב יותר לחברות הקבוצה שיצאו איתי, ולשוחח איתן יותר מעבר לפעם ההיא בשבוע בה אנחנו נפגשות לפעולה. חוויתי את מחנה חנוכה בצורה מאוד טובה, גם בגלל האווירה המעולה שהייתה בקבוצה שלי, וגם בגלל האווירה הכללית של המחנה – התכנים, השיחות, האנשים הנהדרים. כל אלו תרמו רבות להרגשה הטובה שלי ואולי גם לזאת של עוד המון.




סנובים גודם!
בין חנוכה לנובי גוד בפתח תקווה / ליאור ויינר

בגיליון האחרון כתבה עלינה על הקרבה בין חג החנוכה היהודי לחג ה"נובי גוד" הברה"מי, והמתח שבו אנו, עולי ברה"מ וילדיהם, נמצאים בתקופה זו.
רוב חוגגי הנובי גוד כבר הובנו שלא כהלכה מספר לא מבוטל של פעמים בסביבות החג. בין אם מדובר בעצי האשוח המקושטים, במצנפות האדומות והכחולות, או בברכות ה"סנובים גודם" וה"סנסטופיושים" המתמלמלות בין החוגגים. למזלנו, בזמן האחרון החברה מתחילה להכיר יותר בחג הזה ולהבין שהוא מופרד ושונה משאר החגים הנחגגים באותה תקופה.
חוץ מזה, כולם אוהבים לחגוג. אז מה זה משנה מה הסיבה?

הש"שים בבית היוצרים פתח תקווה הבינו זאת גם בעצמם, וערכו בערב הנובי גוד, 31 בדצמבר, ערב במה פתוחה לתיאטרון ומוזיקה, מלא חטיפים ושאר קינוחים, שנגמר במסיבה מטורפת לפתיחת השנה החדשה!
האירוע היה דרך מעולה לסגור את 2014, לחתום את השנה בכיף, ביצירה ובהשתחררות, ולפתוח את 2015 בדיוק באותה צורה! הערב, שהתנהל במרכז ווליום במתנ"ס רמת ורבר בפ"ת, היה באמת ערב להירגע ולפרוק את כל מתחי השנה האחרונה מאחורינו, גם אם בטעות קראו לערב הזה "סילבסטר" מספר פעמים, אנחנו הברה"מים נסלח להם.

אני מאחל לכולם שנה חדשה שמחה, מהנה ומלאה ביצירה.
סנובים גודם לכם!






במיוחד ברגעים הקשים - האירו לבבות / ליאור ויינר

שלום חברים! ממש לא מזמן חגגנו את חנוכה, חג האורים שלנו, בשלל סמינרים ומחנות מדהימים ועמוסי כל טוב.

אבל לא על זה רציתי לספר לכם. רציתי לספר לכם על חניכה באחד המחנות שהתקיימו. מעולם לא פגשתי אותה, איני יודע אפילו את שמה, אבל את הסיפור של המשפחה שלה רובכם שמעתי בשבועיים האחרונים.

גוניה מטיקו ז"ל, עולה מאתיופיה ותושבת ראשון לציון בת 44, נרצחה בתאריך 22.12 ע"י בעלה, בן 49, שהתאבד ישר לאחר הרצח. במותם השאירו אחריהם חמישה ילדים בגילים: 20, 18, 17, 14 ו-3. אחת מהילדים הייתה במחנה אומנויות בתנועה. כעת הילדים נותרו לבד, בלי כל משפחה או אמצעי (כלכלי, פיזי או מנטלי) לרשותם, הם תלויים כעת בחסדי רשויות הרווחה והצוות הסוציאלי המטפל בהם. המשפחה היחידה שנותרה להם היא משפחתה של אימם: ששת אחיה, אימה ודודתה – החיים באתיופיה.

מאיה מרגלית, מדריכה בוגרת בתנועה, לקחה על עצמה את האחריות לאסוף תרומות להבאת משפחתה של מטיקו ז"ל לביקור בארץ ולניחום הילדים בשעתם הקשה.

כאן אתם נכנסים לתמונה:

זה הזמן לתרום! הסכום הדרוש הוא לא גדול מדי, ואני מאמין שכל תרומה קטנה שלכם יכולה להביא להגשמת המטרה.
אני לא מסוגל לתאר לעצמי את החיים במצב מזעזע שכזה, ואני בטוח שגם אתם לא. ביום אחד התפוררה רקמת חייהם של חמישה ילדים. מלהיות משפחה אחת הם יהפכו להיות חמישה ילדים מפוזרים בפנימיות, בתי יתומים, בתי אומנה, או דירות עצמאיות לבוגרים מהם (שגם כן יחוו קשיים כלכלים בעקבות המצב) המתלווה אליהם תמידית טראומה בלתי ניתנת להבנה.

אני חושב שהמחויבות שלנו כשותפים שלהם למדינה, או סתם כבני אדם, היא לדאוג לכך שהנחמה הקטנה, ביקור משפחתם, יתממש ויצא לפועל.


אני מאמין בכם, אני מאמין בילדים שבורי הלב, ואני מאמין בכולנו כרקמה אנושית ואכפתית אחת.

באנו חושך לגרש - גרעין תקומה


אז מה מחכה לנו?

"על הבמה"- חג היצירה החורפי יגיע לבתי היוצרים בחודשי ינואר-פברואר.

סמינר קבוצה - יתקיים ב22-24.1.15 לקבוצות השונות שבתהליך "ב לקראת שנת השירות בתנועה. 


"קול יוצר" הוא עיתון לנוער בתנועת תרבות שנועד לשמש במה לכל החניכים מרחבי הארץ ולקשר בין כל בתי היוצרים.

זו הבמה שלכם!

כל דבר שאתם רוצים לפרסם ולשתף עם שאר השותפים שלכם בתנועה - זה המקום. השיתוף בינינו הוא כלי אדיר, כלי שנוכל להשתמש בו כדי לתמוך ולעזור אחד לשני.

אז למה אתם מחכים?  





כתבו לנו! אתם מוזמנים לשלוח כתבות ויצירות למייל שלנו ואנו נדאג לפרסם אותן בהקדם האפשרי. ליצירת קשר: noar.tarbut@gmail.com

עורכים: עלינה גולדין, ליאור ויינר, בלה ליטבק, מארה רנוב יעבץ, מיכל דיוקמן.

מה חדש בתנועה?
"קהילות תרבות" - יום ראשון 13 דצמבר 2015

קהילות תרבות בנתניה ובעפולה חוגגות את חג החנוכה יחד בצבעים ובצלילים. בואו לחגוג איתנו!

קראו עוד

 
תרבות ברשתות החברתיות - יום ראשון 13 דצמבר 2015

בנוסף לדף הפייסבוק הפעיל שלנו, פתחנו גם דפי אינסטגרם וטוויטר.

חפשו אותנו!